אגדת דפוס מקומית

אריאל ורדי הוא בשבילי אגדת דפוס מקומית ומעבר לכך.

נתקלתי לראשונה בשמו בתחילת שנות ה90 כשהייתי סטודנט במכללת הדסה בירושלים בחוג לטכנולוגיות של הדפוס (כן היה פעם דבר כזה) כשאני נכנסתי לשנה א' אריאל ורדי כבר לא היה ראש החוג, אבל בין חברי הצוות המורים, המדריכים והתלמידים הבוגרים יותר, שמו נישא בהערצה.

האגדה אז סיפרה שאריאל פרש לפנסיה והקים אצלו בבית בית דפוס בו הוא עושה הכול מייצור צבע הדפוס, חיתוך וייצור האותיות, סדר הדפסה וכריכה, משתמש בניירות עבודת יד (תות עץ מזיכרון) ובעצם לוקח לקצה את כל האומנות האמנות והרומנטיקה שיש במקצוע הזה של דפוס שאז רק התחלתי להיחשף אליו.

עם השנים משיחות מקריות פה ושם עם אנשי מקצוע הבנתי שזו אגדה שהייתה באמת. אפילו זכיתי לראות ספרים של אריאל בהזדמנויות שונות.

לפני כמה שנים זכיתי אף ללחוץ את ידו לרגע, כשהגעתי לפתיחה של התערוכה "דפוסים משתנים" במוזיאון ישראל שהציגה תיעוד של תהליך העיצוב של כמה מהפונטים העבריים המוכרים והיפים ביותר, את התערוכה אצרה ביתו המעצבת עדה ורדי.

השבוע סיפרה לי מיכל שיצא ספר "מלאכת הדפוס של אריאל ורדי" והיום שלחה אותי לרכוש עותק (1 מתוך 350 שהודפסו).

בספר בן 40 עמוד בסך הכול ורדי מתאר בשפה רזה ועניינית את ה"אגדה" כלומר איך יצר את הספרים בבית המלאכה - הדפוס שלו, ההתגברות על הבעיות הטכניות השונות שעמדו בפניו, הסיפוק להתגבר על בעיות אלו ושביעות הרצון והסיפוק מהתוצאות.

נשמע משעמם? בעני מרתק ומעורר מחשבות רבות והתרגשות.

ממליץ לכל מי שיש לו נגיעה לתהליך של עיצוב ויצירה בטח בעולמות של עיצוב גרפי ודפוס, לרוץ לחנות הספרים העצמאית האהובה עליכן ולרכוש עותק.

למקור התמונה ולרכישת הספר